<h1>הפרדס לרש"י ענין ברכות</h1>
<h2>דף י.</h2>
וברכת הלל לא מצינו לה יסוד בתוספתא [ברכות פ"ו] במקום שהברכות טבועות. מיהא האידנא נהוג לברוכי לקרוא משום דכל חד וחד קרי באנפי נפשיה, דאמר רבא בלולב הגזול [ל"ח ע"ב] הלכ'[תא] גבירתא(תא) איכא למישמע ממנהגא דהילילא, הוא אומר הודו לה' והן אומרים הודו לה', מיכן שמצוה לענות בראשי פרקים. ותניא בסוטה [ל' ע"ב] כשעלו ישראל מן הים בקשו לומר שירה וכו' כיצד אמרו שירה כגדול שמקרא את ההלל והן עונין אחריו. וכיון שאי אפשר שלא לענות ראשי פרקים וכדברי התנא עונין אחרי המקרא מה שהוא אומר, כפי המנהג, אם כן אי אפשר שלא לברך לקרוא. ועוד מיהא דתניא אילו הימים גומר יחיד את ההלל. ופירשו אילו ימים שכל אחד ואחד מישראל גומר בהן את ההלל בין יחיד דקאי בציבור אפי[לו] יחיד דקאי בעלמא, וכן בימים שאין יחיד גומר בהן את ההלל כגון ראשי חודשים ושאר ימים טובים ומברכינן לקרוא, וכולן צריכין לברך לפניה ולאחריה, הואיל וחייבין לקרוא, והמטבע של ברכה יוכיח לקרוא, הא לא סגי דכל [אחד] ואחד קרי לנפשיה, הילכך לא סגי דכל בציבור מברך לפניה עם שליח צבור. וכן מנהג נוהג באשכנז וברומי ובהרבה גליות לבד דבארץ יון שמברך השליח וכולן שותקין. ואינו נראה לי דכיון שמצות קריאתו על כל אחד מישראל משום בל תטוש. הקורא בפיו חייב לברך על קריאתו, שכל הקורא בתורה ובמגילה מברך על קריאתו, ואינו קורא ואחרים מברכין לו. ועוד ההלל במקום שירה שהרי שנו רבותינו כיצד אמרו ישראל שירה על הים כגדול שקורא את ההלל והן עונין אחריו, והשירה משה [אמרה] וכל ישראל ענו לה. והוא עצמו הלל יוכיח, יאמר נא ישראל, יאמרו נא בית אהרן, יאמרו נא יראי ה' יהללוך ה' אלהינו בכל מעשיך וגו'. וכיון שכל אחד מישראל חייב לקרוא בפיו לא סגי ליה על ידי שליח, כדאמר[ינן] לעניין ראשי פרקים והשאר. [והא] דאמר רבא הוא אומר ברוך הבא והן אומרים בשם ה' מיכן לשומע כעונה באותה שעה בלבד היכא דאתמר והשאר דאתמר ולא בכל ההלל דהוא אומר מינה מצוה לענות ראשי פרקים, מצות לענות הללויה. ואם היה קטן קורא אותן עונין אחריו כל מה שהוא אומר. וכבר נהגו כולם כאלו קטן מקרא אותן וטבע הברכה לקרוא, והיא עצמה מוכחת דלא כל חד קרי.
